עולם וירטואלי מול מציאות, למה אני צריך את הווירטואלי? - כתב אורי בר
זה מתחיל כשאני נולד וגודל והמציאות מתחילה להראות לי מה אני לא רוצה [גרעין התנגדות הראשון שלי], ובעולם שלי הווירטואלי אני מגשים את מה שאני רוצה, כי בעולם הפרטי שלי לאף אחד אין כניסה.
אני מתחיל לחיות בשני דרכים אחת שהמציאות אומרת ומכתיבה ,כגון הורים אחים דודים סבא וסבתא מצד, והחברה מצד,
ואיפה אני בכול הסרט הזה?
אין לי תשובה, המקלט הבטוח היחידי שלא ניתן לפריצה הוא העולם הווירטואלי שלי, ככול שהמציאות קשה יותר והלחץ גובר העולם הווירטואלי נהייה מפלט משמעותי יותר, כתוצאה מכך גודל המרחק בין המציאות והעולם הווירטואלי שלי.
מתחילה השאלה איזה כלים יש לי להתמודדות?
איך אני סופג כאב?
איך אני מוציא את עצמי לפועל?
איך אני חי בשני העולמות שלי בלי להתנגש באף אחד מהם, משימה בלתי אפשרית.
מבחינה ביולוגית :
שאני נולד המוח שלי רך ויש רכות של הגולגולת, באחד הרווחים יש את בלוטת התלמוס, היא בגודל של כ- 4 מ"מ היא אחראית על מצבי הכעס [כאב] מגע, וטמפרטורה, כשאני נולד הבלוטה הזאת די חשופה פיזית ואנרגטית רגישה לכול מגע ולכול אנרגיה בסביבה שלה. מה שמפריד בינה לבין העולם החיצוני זה הקרקפת, וקצת שיער.
מאחר ועולם לא בנוי רק על דיבור אלא גם עם תחושות ואמוציות, מגע, מחשבה שלי וסביבתית, אנרגיה שלי והסביבתית, אומנם המוח יודע לעבד את האנרגיה אבל היכולת שלו מבחינה פיזית מוגבלת, מבחינת תנועה ודיבור[ להגיב] מין תחושת כליאה, שממשיכה הלאה בהתפתחות שלי, למעשה אני בונה את העולם הווירטואלי מאז העיבור.כששני מקורות מידע מצטלבות לאחד [זרעון וביצית] , ואני תקוע במין עולם שבנוי משני עולמות, שצריך לעשות מהן איזשהו מיקס, מנקודת המוצא הזאת אני יוצא לעולמי שלי, כשנוצר משולש בין שלושה מקורות מידע שאמורים להיות אחד.
לכן יש לי מה שנקרה זיכרון עתיק , שמתחיל בהפריה של ביצית וזירעון, שניהם באים מעולמות שונים, עצי משפחה שונים ומתחברים להם יחדיו לכדי אחד שהוא העיבור.
אותו עיבור הוא למעשה חיבור של שני עברים שונים שהתחברו להם יחדיו.
כאן למעשה מתחילה התמודדות של העובר עם העבר ועם הגדילה שלו להתפתחות של תשעה חודשים. תוך כדי ההתפתחות הוא סופג את כול הריאקציות מין הסביבה בין אם זה חיובי או שלילי,ומתחיל לפתח כלים להתמודדות לאחר תשעה חודשי הריון, בלידה הוא גם צריך כוח ואנרגיה בכדי לצאת בלידה מאמץ לא קטן לעובר ולאם, במאמץ משותף קורה הפלא, לידה.
העובר מתחיל עם נשימה, משהו חדש שהוא לא מכיר, שניה אחרי הלידה הוא מתחיל התמודדות, בתוך זמן קצר שהוא זמן הישרדותי קיומי, שמגיע בשני שלבים הלידה והתחלה מחדש.
ישנם שני מוקדי אנרגיה עיקריים: העין השלישית והקודקוד (בלוטת הטלמוס)
העין השלישית מתיחסת לראיה,
הקו הרוחני מתחבר לקוקוד הראש, איפה שבלוטת התלמוס.
יוצא שהחומר הרוחני שמגיע עובר דרך בלוטת התלמוס שהיא מרכז הכעס, פחד ,מגע וטמפרטורה, ומעורר סערות רגשיות.
מה נקלט כשיש צומת כזאת??,
היא עובדת בשיתוף עם המוח האחורי [תת מודע] ואז הגוף נכנס למצב ספיגה , כינוס וסגירה.
המוח מתנתק ונכנס למצב וירטואלי, כמו שהזכרנו קודם, ככול שהכעס גדול בריחה לעולם הווירטואלי מהירה יותר.
ואיך זה קורה במציאות מבחינה אנרגטית,?
האנרגיה שלי מגיעה בקו ישר מלמעלה אנכית, הסביבה משדרת אופקית , נוצר מצב שהסביבה תופסת את הבסיס האופקי ואנרגיה שלי צריכה לעבור דרך האנרגיה הסביבתית, נהייה מין משפך שהכול מתערבב, מתוך המיקס הזה אני צריך להתחיל להפריד בן הסביבה ובן שלי, ככול שאני מתחבר לאמת שלי יותר , מתרחב האנכי ויוצר בסיס רחב נכון יותר,
וההשפעה הסביבתית המרחבית פוחתת.
זה מתחיל כשאני נולד וגודל והמציאות מתחילה להראות לי מה אני לא רוצה [גרעין התנגדות הראשון שלי], ובעולם שלי הווירטואלי אני מגשים את מה שאני רוצה, כי בעולם הפרטי שלי לאף אחד אין כניסה.
אני מתחיל לחיות בשני דרכים אחת שהמציאות אומרת ומכתיבה ,כגון הורים אחים דודים סבא וסבתא מצד, והחברה מצד,
ואיפה אני בכול הסרט הזה?
אין לי תשובה, המקלט הבטוח היחידי שלא ניתן לפריצה הוא העולם הווירטואלי שלי, ככול שהמציאות קשה יותר והלחץ גובר העולם הווירטואלי נהייה מפלט משמעותי יותר, כתוצאה מכך גודל המרחק בין המציאות והעולם הווירטואלי שלי.
מתחילה השאלה איזה כלים יש לי להתמודדות?
איך אני סופג כאב?
איך אני מוציא את עצמי לפועל?
איך אני חי בשני העולמות שלי בלי להתנגש באף אחד מהם, משימה בלתי אפשרית.
מבחינה ביולוגית :
שאני נולד המוח שלי רך ויש רכות של הגולגולת, באחד הרווחים יש את בלוטת התלמוס, היא בגודל של כ- 4 מ"מ היא אחראית על מצבי הכעס [כאב] מגע, וטמפרטורה, כשאני נולד הבלוטה הזאת די חשופה פיזית ואנרגטית רגישה לכול מגע ולכול אנרגיה בסביבה שלה. מה שמפריד בינה לבין העולם החיצוני זה הקרקפת, וקצת שיער.
מאחר ועולם לא בנוי רק על דיבור אלא גם עם תחושות ואמוציות, מגע, מחשבה שלי וסביבתית, אנרגיה שלי והסביבתית, אומנם המוח יודע לעבד את האנרגיה אבל היכולת שלו מבחינה פיזית מוגבלת, מבחינת תנועה ודיבור[ להגיב] מין תחושת כליאה, שממשיכה הלאה בהתפתחות שלי, למעשה אני בונה את העולם הווירטואלי מאז העיבור.כששני מקורות מידע מצטלבות לאחד [זרעון וביצית] , ואני תקוע במין עולם שבנוי משני עולמות, שצריך לעשות מהן איזשהו מיקס, מנקודת המוצא הזאת אני יוצא לעולמי שלי, כשנוצר משולש בין שלושה מקורות מידע שאמורים להיות אחד.
לכן יש לי מה שנקרה זיכרון עתיק , שמתחיל בהפריה של ביצית וזירעון, שניהם באים מעולמות שונים, עצי משפחה שונים ומתחברים להם יחדיו לכדי אחד שהוא העיבור.
אותו עיבור הוא למעשה חיבור של שני עברים שונים שהתחברו להם יחדיו.
כאן למעשה מתחילה התמודדות של העובר עם העבר ועם הגדילה שלו להתפתחות של תשעה חודשים. תוך כדי ההתפתחות הוא סופג את כול הריאקציות מין הסביבה בין אם זה חיובי או שלילי,ומתחיל לפתח כלים להתמודדות לאחר תשעה חודשי הריון, בלידה הוא גם צריך כוח ואנרגיה בכדי לצאת בלידה מאמץ לא קטן לעובר ולאם, במאמץ משותף קורה הפלא, לידה.
העובר מתחיל עם נשימה, משהו חדש שהוא לא מכיר, שניה אחרי הלידה הוא מתחיל התמודדות, בתוך זמן קצר שהוא זמן הישרדותי קיומי, שמגיע בשני שלבים הלידה והתחלה מחדש.
ישנם שני מוקדי אנרגיה עיקריים: העין השלישית והקודקוד (בלוטת הטלמוס)
העין השלישית מתיחסת לראיה,
הקו הרוחני מתחבר לקוקוד הראש, איפה שבלוטת התלמוס.
יוצא שהחומר הרוחני שמגיע עובר דרך בלוטת התלמוס שהיא מרכז הכעס, פחד ,מגע וטמפרטורה, ומעורר סערות רגשיות.
מה נקלט כשיש צומת כזאת??,
היא עובדת בשיתוף עם המוח האחורי [תת מודע] ואז הגוף נכנס למצב ספיגה , כינוס וסגירה.
המוח מתנתק ונכנס למצב וירטואלי, כמו שהזכרנו קודם, ככול שהכעס גדול בריחה לעולם הווירטואלי מהירה יותר.
ואיך זה קורה במציאות מבחינה אנרגטית,?
האנרגיה שלי מגיעה בקו ישר מלמעלה אנכית, הסביבה משדרת אופקית , נוצר מצב שהסביבה תופסת את הבסיס האופקי ואנרגיה שלי צריכה לעבור דרך האנרגיה הסביבתית, נהייה מין משפך שהכול מתערבב, מתוך המיקס הזה אני צריך להתחיל להפריד בן הסביבה ובן שלי, ככול שאני מתחבר לאמת שלי יותר , מתרחב האנכי ויוצר בסיס רחב נכון יותר,
וההשפעה הסביבתית המרחבית פוחתת.
רשומות
1 תגובות:
כתבה מעניינת, תודה ..... אבל כמה אנשים יכולים להרשות לעצמם להתחבר לנפש שבתוכם ולנסות לפעול מכאן ? הרוב חייב קודם לחשוב על הקיום היום יומי הפיזי ולעבוד... וגם לפעמים לעבוד בכל עבודה שהיא. העיקר לעבוד !
הוסף רשומת תגובה