פסיכו אנרגיה - הדרך לאיזון

המיתוס של אטלס והרקולס


אטלס יודע איך מרגישים כשנושאים את העולם על הכתפיים, אבל למה בכלל צריך לשאת אותו? הוא שואל את עצמו. ואם לרשותך נצח שלם כדי להרהר בסוגייה זו, הפוגה קצרה שמציע הרקולס, האדם היחיד החזק דיו כדי לשאת בעול - עשויה לאלץ אותך לתבוע תשובה מהאלים, אבל יתכן שהאלים אינם יודעים את התשובה, או שאולי השאלות הנכונות אף פעם לא נישאלו......בעולם הדמיון הבילתי מוגבל הוא לא היה נענש על שרצה את הבילתי אפשרי, מדוע האלים עמדו על כך שיהיו גבולות וקווי הפרדה כאשר כל שוטה יכול היה להבין שהדברים הללו לא היו אלה כללים ואיסורים , מנהגים שנוצרו כדי לשמר בני אדם במקומם?העונש על מרידה התבצע תמיד בדרך זו - באמצעות שלילת החופש המעט שהיה - על ידי כליאת הרוח."ציטוט מאת ג'נט ווינסטון – המיתוס של אטלס והרקולס

ואני שואלת: איזה משאות אנו נושאים ? ואולי אנו לא נידרשים לשאת אותם ובכלל הסכמנו לשאתם רק כעונש על מרד או התנהגות קלוקלת?
מי מאיתנו אינו חש מדי פעם את משא העולם על כתיפיו, האם עצרנו לשאול למה בכלל?


המשאות שהסכמנו לשאת במהלך חיינו מכבידים היום, כשכבר אין צורך לשאתם ניתנת לנו אפשרות לחזור לצומת הבחירה ולבחור אחרת.
במהלך החיים אנו נדרשים להרבה החלטות, רובנו עושים ושוכחים, גם כשכבר אין צורך לשאת את המשא אנו ממשיכים לשאתו מתוך הרגל,
הגוף הוא הראשון שיאותת לנו שכבר הגיע הזמן לוותר על המשא, שכבד המשא מאוד והמחיר כבר אינו כדאי.

חלק מתהליך העבודה בדרך לאיזון הוא פירוק המשאות, תוך חזרה לצמתים החשובים בחיינו, חזרה לזמן הבחירה על מנת לעשות בחירה חדשה מושכלת יותר.

אנו לא נעשים צעירים יותר מיום ליום, לכן שחרור משאות הוא בעל חשיבות עליונה להמשך חיים בריאים ומספקים.

3 תגובות:

Unknown אמר/ה...

כל כך נכון!..

orlibar9 אמר/ה...

עם כל הקושי, העלבון והכאב, משלב לשלב המשא מתרוקן.
רגלי כבר קלות, העלבון לא עולב בי,
ושמחה בעולם שלדרך נחשפתי.
אור-לי

חיוכית4 אמר/ה...

כפי שכתבת המשאות האלו הפכו להרגל, והרגלים מאד קשה לשנות, אבל זה לא אומר שלא מנסים, ודוקא עכשיו מתחיל השינוי, כי אכן איננו נשארים צעירים לנצח.

הוסף רשומת תגובה